<h1>העיטור מאמר עשירי</h1>
<h2>דף כז.</h2>
(ב"מ י"ח.) מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנות ושוברים הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן טעמא דנמלך הוא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה. ורמינהו המביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר וכו'. והאי דלא פריך ממתניתין דקתני וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר משום דמגט אגט אלימא ליה לאקשויי. ואסיקנא במקום שאין השיירות מצויות אבל במקום שהשיירות מצויות אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול. ופסקי רבוותא אף על פי שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר ושכיחי שיירות אי נמי הוחזקו אף על גב דלא שכיחי שיירות לא מהדרינן כדרבי זירא כלישנא בתרא דתרווייהו בעינן ואי נמי כרבי ירמיה דאמר כגון דאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון ולא חיישינן דלמא אתרמי עדים כעדים ושמא כשמא. אי נמי כגון דאמרי עדים נקב יש בצד אות פלונית. והוא הדין אי אמר בעל האי סימן מובהק. ודוקא בצד אות פלונית אבל נקב בעלמא לא. ירושלמי (פ"ג דגיטין ה"ג) ולא כן קתני אין סימן בגיטין בההוא דמר תרתי תלת שורין ברם הכא ה"א שבו נקוד היה. רבי זעירא בעי קומי רבי מונא הכא למה הוא פסול אני אומר אחר היה שם והיה שמו כשמו הגע עצמך שבדקו כל אותו המקום ולא מצאו אחר ששמו כשמו אלא משום חומרא הוא בעריות והא תנינן הלכו וכו' אמר רבי מונא כן אמר שמיי ר' אחא בשם ר' בון בר' חייא האיש הזה שני גיטין היו בידו אחד כשר ואחד פסול אבד את הכשר והשליך את הפסול בשעה שמצא אני אומר אותו הפסול מצא. ואיכא למימר דרבי ירמיה ורב אשי פליגי עליה דרבי זירא ואף על גב דלא הוחזקו ולא שכיחי שיירות פסול משום האי חששא דירושלמי ולא מהדרינן עד דאמר נקב יש בצד אות פלונית כרב אשי לחומרא אפילו במקום שאין השיירות מצויות. ורב אלפס כתב לא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אלא או כר' ירמיה או כרב אשי דאמר כגון דאמר נקב יש בצד אות פלונית כלומר דהוה ליה סימן מובהק ובמקום שהשיירות מצויות והוחזקו מהדרינן בכי האי גונא אפילו לזמן מרובה כגון שעבר אדם שם כדאיתא בשלישות גט. ורבינו חננאל פסק לחומרא. ומסתברא נמי דוקא אות אבל תיבה פלנית לא דמספקא לן סימנין דאוריתא או דרבנן ובאיסורא אזלינן לחומרא ובעינן סימן מובהק. והיכא שמצאו קשור בכיס או בארנקי או בטבעת או שמצאו בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר (גיטין כ"ז:). ואם מצאו בחפיסה או בדלוסקמא ומכירו כשר (שם כ"ז.). וצרפתים אומרים דבעינן תרתי דלוסקמא ומכירו דהוי סימן מובהק והלכך הא דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו ואוקימנא כליו דחיורי וסומקי ליתה לההיא אוקימתא אלא אליבא דמאן דסבירא ליה סימנין דאוריתא הן אבל לדידן דסבירא לן סימנין דרבנן אף על גב דאית בהו סימנא אחרינא בכליו לאו סימן מובהק הוא אלא בצורת הפנים עם החוטם וכן הלכתא.
ואיכא דמקשו הכא (ב"מ י"ח.) אמאי לא מהימן בעל בכל מקום דהא קיימא לן (ב"ב קל"ד) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ועוד דאפילו לא אמר תנו נמי הא היא נאמנת בכל מקום דהא קיימא לן (גיטין ס"ד:) האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת. ומשני דהיינו טעמא דלא מהימן בעל משום דבעי למפטרה למפרע וקיימא לן התם (ב"ב שם) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן להבא ואינו נאמן למפרע. ואשה נמי היינו טעמא דלא מהדרינן לה גיטא אפומא דידה דכי אמרינן חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הני מילי היכא דליכא מאן דמסייע לה אבל הכא כיון דאיכא גט דמסייע לה מעיזה ומעיזה. ומסתברא דאי אמר בעל גרשתי את אשתי במקום דאיכא למיקם עלה דמילתא ודאי מהימן והיכי דמי כגון דאמר יהבי גיטא לה או לשלוחא מקמי דליפול אבל הכא היינו טעמא דלא סמכינן אמילתיה ולא מהימנינן ליה לגרושה בהאי גיטא ואפילו מכאן ולהבא משום דאמרי כיון דנפל ליה גיטא איכא למיחש דלמא אחלף ליה ובעל גופיה לא מצי למיקם עלה דמילתא אלא אם כן יש בו סימן מובהק. הלכך במקום שהשיירות מצויות אפילו אמר תנו אין נותנין אלא אם כן נמצא לאלתר כדאסיקנא לעיל. מצא גט בשוק נמי דאמרן בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דומיא דמתניתין הוא ובמקום שאין השיירות מצויות נמי מוקמינן לה. ואיכא למימר נמי דהיינו טעמא דלא מהימן בעל במקום שהשיירות מצויות משום דלא אמרינן בעל נאמן ואשה נאמנת אלא למשריא לעלמא אבל לפקועי ממונא לא כדגרסינן בסוף גמרא דהכותב (פ"ט:) הכא במאי עסקינן בשאין שם עדי גרושין מגו דיכיל למימר לא גרשתי יכיל למימר גרשתי ונתתי לה כתובתה שמע מינה דלא אמרינן דנאמנת אלא למשריה לעלמא.
